fbpx

פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית – ארבעת מימדי הקיום של האדם

הגישה האקזיסטנציאלית מתייחסת ליחסים של האדם עם החיים, עם הקיום, להיות האדם בעולם – אין הפרדה בין האדם לעולם (להב ופוך, 1992). לכל אחד מאיתנו יש יחסים אינדבדואלים מורכבים משל עצמו. בתוך היחסים ישנם תחושות, רגשות, תפיסות, עמדות, מגבלות. בינסוונגר קרא לזה קרקע הקיום. המושגים העיקריים שאותם הגישה חוקרת זה המהות והמשמעות שהאדם חי דרכה, כמה אדם חי ומחובר לחירות ומתוך כך כמה הוא חי חיים אותנטים וחופש הבחירה, כל אלה נוכחים בחיי היומיום של כל אדם ויוצרים את דרכו בעולם. בעוד שהיחסים הם אינדיבידואלים, ההתמודדויות הן אוניברסליות, נוגעות בכל בני האדם.


הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית רוצה להשיג הבנה מלאה להיותו בעולם והיא חוקרת את האדם מארבעה היבטים: ביולוגי, חברתי-תרבותי, אינדיבידואלי, ופילוסופי-רוחני (Boeree, 2006). מימדים שכונו ע”י היידגר בשם: אדמה, עולם, אדם, אלים.
בעבר המימדים האקזיסטנציאליסטים מנו 3 מימדים בלבד – מימד פיזי, חברתי ופסיכולוגי, להם קרא בינסוואנגר (1946) בגרמנית Umwelt, Mitwelt ו- Eigwelt, בהתאמה. אולם הוגים מאוחרים יותר, כגון בובר, ג’ספרס וטיליץ’ הוסיפו מימד רביעי: Uberwelt, המימד הרוחני. 

מאי (1985) מציין כי האקזיסטנציאליסטים מתעניינים בהוויה הכוללת, אך גם באדם בתוך עולמו. כדי להבין את האדם לא די בתיאור היבט זה או אחר של קיומו. יש לכלול היבטים רבים. מאי טען  שמימדים אלו קשורים בקשרי גומלין ומותנים אחד בשני. “ממשות ההוויה בעולם אובדת אם מדגישים את אחת האופנויות הללו על חשבון האחרות” (מאי, 1985, ע’ 111). כמעט בכל רגע נתון ישנה התמודדות עם כל 4 המימדים ביחד, אם כי כל מימד בעוצמות שונות. בכל המימדים האדם יכול לחוות קוטביות בתחושותיו. לעיתים קוטביות זו יכולה לייצר לאדם דיסוננס פנימי, חוסר ביטחון, או חוסר אמונה ומתוך כך משבר או מגבלה ומשום כך,על האדם להבין שהחיים הם פרדוקסליים ומחזוריים.


את התיאוריה על ארבעת מימדי הקיום פיתחה ואן דרזן, הכרתו של המטופל את עצמו בארבעת הממדים, הכרת תפיסותיו, תחושותיו, רגשותיו, תעזור לו להזיז מנגנונים שמגבילים אותו. עוד טוענת ואן דרזן כי משבר בחיוו של האדם זאת הזדמנות בשבילו להתעוררות על קיומו ולבירור דרכו בעולם, לבדוק באיזה מהמימדים נמצא המשבר ולעבוד על שינוי ואיזון.

המימד הפיזי – העולם-שמסביב
אדמה, גוף, חומר

בהמשך חיינו הבוגרים משאבים פיזיים כגון כסף ורכוש הפכו להיות האמצעי להישרדות פיזית, כמעיין מגן אשלייתי לדמות האם המגינה. הבעיה היכולה להיווצר זה התמכרות לאגירה כסף ורכוש וחוסר חיבור אמיתי עם 

המימד הפיזי.
גוף: תנאי ראשוני למימד הפיזי זה בריאות הגוף, שזה אומר יכולת הישרדות והתרבות מוצלחת. עלינו להיות בכושר על מנת לתפקד באופן מלהיחסים הראשונים בקיום הם היחסים הפיזים, זה המפגש של הגוף עם הסביבה, המוטיבציה הראשונה לגבי היכולת להיות קיים בעולם. הצרכים הראשונים שלנו הם צרכים פיזיים, מפגש של התינוק עם האם, עם העולם טיפול בגופנו, הזנה, חיבוק, חום, קור, שמירה על הגוף. העצמאות הראשונה שהאדם יוצר היא עצמאות פיזית, לומד לזחול, לעמוד, ללכת, לשלוט על צרכיו, התפתחויות פיזיות אלה משפיעות על התפתחות במימדי הקיום האחרים. המימד הפיזי תמיד יהיה הבסיס להישרדות שלנו – החיים שלנו מתקיימים כל הזמן בין שתי הקצוות הפיזיים, הלידה והמוות.
א במימד הפיזי, אצל החיות רואים את הכושר והבריאות שלהם בבירור ואילו אצלנו, בני האדם בעידן שבו אני חיים אפשר לראות שהטכנולוגיה המתפתחת שיבשה את המימד הפיזי ובני אדם יכולים לחיות גם ללא כושר וללא בריאות. בנוסף, הטכננולוגיה יכולה גם להעצים  ולהפיק בנו יכולות שלא קשורים ליכולת הטבעית שלנו, כמו לעוף כמו ציפור ולצלול כמו דג זה עלול באופן פרדוקסלי לגרום לנו להתרחק מהטבעיות האמיתית שלנו.  בעידן שלנו יש אפשרות להילחם בגוף, לא לקבל אותו, לרצות גוף אחר, הטכנולוגיה מאפשרת את זה, ובכך אנחנו מייצרים עוד ניכור וריחוק מהמימד הפיזי שלנו. השאיפה הבריאה היא להתחבר ולמצות את הפוטנציאל והכישרון האישי ולא לרדוף להתחקות אחרי משהו שהוא לא שלך, זהו מרדף אינסופי שמרחיק את האדם מעצמו והאותנטיות שלו.

אדמה: אדמה במובן החומרי, האדמה שאנחנו דורכים עליה, אנחנו חייבים לכבד ולשמר אותה, למען עצמנו, למען האחר, למען הדורות הבאים, רוב האנשים עסוקים בעצמם בצורה נרקיסיסטית, מרוכזים בעצמם, לא רואים את התמונה הכוללת ולא דואגים ומחוברים באמת לאדמה החשובה לקיומנו.
אדמה במובן הרוחני – השורשים, הבית, יציבות, פרנסה, תרבות, ביטחון של הישרדות. 

פגמים פיזים:  היחסים שנפתח עם הפגמים שלנו חשובים ביותר ליחסים שלנו עם העולם. אם נתכחש, נסלוד ונסתיר זה ישפיע על כל הקיום שלנו בכל המימדים. לעומת אם נקבל ואפילו נטפח את הפגם כחלק מהקיום שלי בעולם. הוויה אחרת לחלוטין.
הטיפוח והדאגה של המימד הפיזי: מחזוריות, התרוקנות והתמלאות, כאב – עונג, מאמץ – הרפייה, רעב – שובע. האדם אשר יהיה מחובר לטבעיות שבמחזוריות ולהיותו מתמלא ומתרוקן יהיה אדם שמח יותר שחי חיים יותר משמעותיים. התרחקות מהטבע הזה ופרשנות אחרת של הטיפוח הפיזי -המטרה בחיים זה הנאה רק גורמת לאדם לסבול יותר.

המימד החברתי רגשי – העולם עם

רגשות, זולת

עולם-העם – נשלכנו לעולם ומצאנו שיש כמונו עוד, דומים ושונים. עולם של יחסי הגומלין עם יצורי אנוש. המושג של מאי לתיאור היחסים בין בני אדם הוא ‘זיקה’. מושג זה על מדבר על מהות מערכות היחסים, על הצורך שלנו להבין את ההשתנות שאנחנו זקוקים לה על מנת להיות עם הזולת. אם אין לנו את הזיקה, לא נוכל לממש מערכות יחסים טובות בחיינו. הזיקה כרוכה במודעות כלפי עצמי וכלפי האחר ואת מעשה ההשפעה ביניהם. 

בתחילת דרכנו אנחנו מול המבוגרים האחראים עלינו, הם יכולים להיות בסיס של בטחון או מקור של הרס בחיינו, החוויה הראשונית מהווה בסיס להמשך הקשרים שניצור בחיינו עם אנשים שנפגוש. במהלך החיים אנחנו ‘לומדים’ בני אדם ומעניקים להם תארים שעוזרים לנו להתנהל מולם, טובים, רעים, אדיבים, מאיימים, ניתנים לאמון או לא, הקיטלוג עוזר לנו לשרוד ומתוך זה אנחנו מתנהלים, ככל שאנחנו גדלים ומתנסים אנחנו מקבלים פרספקטיבה יותר רחבה ועמוקה.
מול האחרים עלינו לגלות את אסטרטגיית הגמישות ולהבין ששום רגש/ מצב או מסקנה אינו קבוע, הכל ארעי, ומשתנה. ההתפתחות הרגשית, והכישורים החברתיים הם חלקים חשובים ביותר בהתנהלותנו בעולם.

במהלך התפתחותנו אנחנו משנים ‘תפקידים’ בתוך השדה החברתי, פעם הילדים של, בני הזוג של, ההורים של, המנהלים של, כל תפקיד מונע ממטרה אחרת, עלינו להכיר בהשתנות ואף לשמוח מהגיוון שמופיע אצלנו, לא לחשוב שאנחנו לא אמיתיים.
היידגר וסאטר מדגישים את החשיבות של ההיכרות והערות שלנו לעולם הרגשי שלנו, להכיר את המנעד, את הקוטביות, את ההופעה שלו. ככל שנכיר אותו יותר לעומק כך הבריאות הנפשית שלנו תהיה גבוהה יותר. 

החרדה הקיומית – חרדת הבדידות, נולדנו שייכים למשפחה שלנו ואנחנו כל הזמן רוצים להרגיש שייכים. 

היחסים שאנחנו מנהלים עם הזולת משקפים את היחסים שלנו עם עצמנו.

המימד הפסיכולוגי – עולם העצמי
חוויה פנימית, סובייקטיבית
המימד של אני – עצמי. התבוננות זאת מגיעה אחרי תובנה של הגוף ושל האני החברתי. אני מכיר באישיותי הנפרדת. האני – עצמי תלוי במימדים הפיזים והחברתים, אם הם התעצבו ביציבות ובביטחון האדם יוכל לפתח מולם גבולות גמישים שבהם יש את הגוף ואת החברה ויש אותי הפנימי ומתוך כך יתפתח עצמי טבעי וזורם.
אם הגבולות הם רופפים ולא ברורים או לחילופין נוקשים מדי,העצמי שיתפתח יהיה מוגבל, מתנדנד ומרוקן או לא מפותח.
עצמי יכול להתפתח כסודי ואינטימי ופחות כטבעי ומגיב או לחילופין מעט התבוננות פנימית ושיח פנימי ודימוי שתלוי בשדה החברתי.  אם נוצר עצמי עמוק, בטוח ומוכר מתאפשרת כניסה של אובייקטים מעוררי אמון כמו בני זוג או חיות.
חוסר איזון –
חיבור חזק מידי למימד הפיזי – המימוש והשגשוג קשורים רק לפיזי, השיפוטיות נעשית רק ע”י הפיזיות. כל שאר הדברים מופיעים כמכשולים. האיזון יעשה ע”י פיתוח מערכות יחסים והבנת החשיבות שלהם ומתוך היחסים הבנת ההשתקפות הפנימית, הכרת הרגשות, התחושות והשיח הפנימי שעולה. 
פתולוגיה: הפרעת אישית גבולית.
היווצרות של עצמי מוקדם וחזק מדי – עלול ליצר עולם פנימי עשיר, מודע ודמיוני שיחליף את העולם החברתי, זה בעיקר נוצר כמנגנון הגנה מפני הסביבה, יוצר בדידות ובידוד של קלט ופלט מהמימדים של גוף וחברה.
לפי הגישה האקזיסטנציאליסטית מצב קשה של ניתוק חזק מהמציאות החיצונית ומערכת דימיונית חזקה מדי נוצר מתוך חסך או כשל בחיבור למימדים הפיזים והחברתיים.
פתולוגיה: הפרעת אישיות סכיזואידית. האדם הסכיזואידי מנותק ומפוצל מגופו יכול לחוות את הפיצול עד כדי הזנחה, חולי ואף מוות. ואילו הניתוק מהשדה החברתי חיפוש תשומת לב נואשת, חזקה ובלתי מאוזנת שמהווה מטרד לחברה ומייצרת התרחקות מצד החברה.אדם בעל עולם פנימי עשיר מדי, בעל שאיפות, מחשבות רוחניות, גם הוא מבין את חשיבתם לעולם לעולם לא יתממשו מכיוון שאין כישורים של יישום חיצוני. תחושות אלו יכולים להיות מייאשות, מדכאות, תחושה של חוסר משמעות.

איזון: גמישות, התנסות, יכולת השתנות, יכולת להכיל ניגודיות, היכולת להמציא את עצמך מחדש.

המימד הרוחני – העולם שמעל
על פי ואן דרזן העולם הרוחני הוא הענקת משמעות למורכבות ולחיבור של כל המימדים הקיומיים. משמעות זאת יוצרת את פילוסופיית חיינו והיא כוללת בתוכה את המחשבות הרגשות והתחושות שלנו, פילוסופיה זו יכולה להישען על הדת אליה האדם משתייך (פילוסופיה שקיימת כבר) או להמציא חלקים משלו במשך זמן ההתפתחות שלו.
רוחניות איננה דת. גם אתאיזם, ניהיליזם ומדע הם חיים עם משמעות ועל כן רוחניים. רוחניות היא הערכים והמשמעויות שהאדם מעניק לחיוו. המשמעות הזאת צובעת את תפיסת עולמו של האדם, על פי זה הוא מפרש, מגיב או מתנהג.
הרוחניות של האדם היא הדבר שממלא לו את הרייקנות, לא הכמיהה שלו לעשייה, לתענוגות או לאושר. היא החיבור למשהו שהוא גדול ממנו, משהו שהוא מעבר לפשט המוחשי, מחשבה מעבר, הרגשה מעבר, מעין ידע פנימי אוניברסלי, יונג קרא לזה תת מודע קולקטיבי, ארכיטיפים, אפשר לקרוא לזה אלוהים או הסדר של הטבע. האמת הזאת מצוייה בתוכנו על האדם לגלות פתיחות להסתכל ולהרהר עליה. 

ויקטור פראנקל רואה בחיפוש המשמעות את הכוח המניע של האדם בקיומו האנושי האמיתי. פרנקל מתייחס אל האדם כאל מערכת פתוחה בכך שהאדם שואף אל מעבר לעצמו, וכמי שמשתוקק להיפתח אל מחוץ לעצמו לאנשים אחרים, אל המימד הנואטי הרוחני שלו. על פי פרנקל המימד הרוחני הוא המרחב בו האדם מקבל החלטות, נוקט בעמדות ונשמע לצו מצפונו וערכיו. פראנקל רואה במימד זה “ארון תרופות” שעוזר לאדם להתגבר על מחלות וטראומות שהחיים מזמנים לו. ארון זה כולל כוחות ומשאבים ביניהם: השאיפה למשמעות, דחף להשיג מטרות, הבעה ויצירתיות, כוח האהבה (מעבר להיבט הפיזי של האהבה) יכולת יציאה מעצמו על ידי הומור, דבקות ומחויבות לתפקידים שהאדם נוטל על עצמו ועוד.  

פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית - ארבעת מימדי הקיום של האדם - הילה גוטמן