fbpx
קבלה עצמית - היכנעות לקיום שלי

ישנם הרבה גורמי סבל אצלנו בני האנוש. הסבל שלנו נמצא בשלוש מקומות – בגוף, ברגש ובתודעה. הגוף חש תחושות מעיקות, כמו כיווץ, נשימה קצרה ולא סדירה, תחושת מועקה בחזה, בטן מתהפכת, יובש בפה ועוד. ברגש – כל הרגשות שנובעות מתסכול – כמו כעס, טינה, קנאה,פחד, עויינות. ובתודעה – במחשבות שליליות על עצמי ועל העולם.

אני רוצה להתיייחס לסבל שנוצר מתוך כך שהאדם אינו מקבל את עצמו, מתנגד לקיומו. שבו האדם אינו רוצה להיות מי שהינו, נמצא במצב של חוסר שביעות רצון תמידיים מחיוו ומעצם התחושה הזאת הוא חש סבל, הוא נמצא במאבק פנימי בינו ובינו. כמעט כולנו סובלים מבעיה זו, היא נובעת מרישומים מילדותינו, השוואתיות ביני ובין אחיי או ביני לבין אנשים אחרים, היא נובעת מתחושת חוסר שביעות רצון שהביעו כלפינו או שההורים חשו כלפי עצמם. והיום היא הולכת ומתחזקת בעקבות הנראות החיצונית שהפכה להיות מקור ראשון ומכריע לאישיותנו, הרשתות חברתיות, שבהם רבים נמצאים שם בתדירות גבוהה ותמיד במיטבם, ותרבות הדירוגים (לייקים).

האדם הופך את עצמו מאדם שמחפש השראה לאדם שמחפש ואינו  מוצא, אדם שמחקה, אדם שהפוקוס שלו הוא החיצוניות, אדם שמרצה ויוצר עוד ועוד פערים בינו ובינו. מתחולל בתוכו מאבק, הוא חי בתחושת פספוס והחמצה תמידיים, הוא חי בכעס בעבור הדברים שמגבילים אותו, הוא חי בתחושה של מרדף ומאמץ, בתחושה של בלבול, קונפליקטים וסתירות פנימיות, הוא חי בדריכות.

תחושת פספוס – התרחשויות שקרו בעבר ובהם האדם לא התנהל באופן שבו היה מפרש ורואה את הדברים היום.  הוא לא נמצא באותו מקום ולא מקבל את זה.
חיים בכעס – האדם משתמש לרוב במילה למה. למה אני לא כזה? למה ההורים שלי לא היו כאלה? למה לא נפתחה בפני ההזדמנות הזאת? למה זוהי  מילה שיש בה אשמה, היא מילה שמחפשת צידוק  והיא יוצרת כמו תלונה פנימית שמורידה את האדם.
מרדף ומאמץ – להיראות כמו, לעשות כמו, לרצות, למצוא חן, לרדוף אחרי הישגים, שורות בקורות חיים, להצטדק, להתנצל, להסתיר, להסביר.  לא להיות מחובר לניצוץ שהוא רק שלך. שהוא קשור להוויתך.

בלבול וקונפליקט – כל הזמן רוצה להתייעץ, לשאול את דעתם של אחרים לגבי החלטות קטנות כגדולות, הרבה היסוס, הרבה ספקות.

כל טיפול פסיכולוגי, נפשי ורוחני מתעסק בקבלה עצמית. בשאיפה שבה האדם יקבל את עצמו ויהיה קרוב לעצמו ויבוא לידי ביטוי עצמי אמיתי שלו. אבל לאדם קשה עם זה, גם בצורך לקבל את עצמי יש מאמץ, גם בהתקרבות יש מאמץ, צריך לעשות כל כך הרבה צעדים בקבלת המציאות ובהפסקת ההתנגדות והמאבק הפנימי.  יש ויתור על פנטזיה, יש ויתור על סוף אחר לסיפור שלי, קבלה עצמית היא התשובה הבלתי נמנעת אך קשה להשגה.

בתוך האדם מתחולל מאבק פנימי.  מאבק זוהי מילה שקשורה לעולם המלחמה, ובמלחמה ומאבקים אין את המושג קבלה, יש את המושג כניעה. כאשר אדם מחליט להיכנע לקיום שלו, להיכנע לעצמו, “מרים ידיים” מהמאבק, הבנה שאין לו ברירה (אין ברירה זו רמה גבוהה של היכנעות), הוא לעולם לא יצליח לקיים משהו אחר מעצמו ללא מאבק, הוא חייב להיכנע לעצמו. הקיום שלך קיים כפי שהוא, כך אלוהים ברא אותך, זאת הצורה החיצונית וזוהי הצורה הפנימית. אם תאבק הצורה לא משתנה, היא רק מתייסרת.

מצאתי שכאשר אני מציעה למתאמנים שלי את המושג ההיכנעות לקיום שלך. מיד עולה בהם ריפיון. הם חשים הקלה. ההרגשה היא שתחושות הגוף הפנימיות שלך הופכות מתנועות של מאבק, תנועות של דריכות וכיווץ לתנועות של ריפיון וזרימה. בזמן ההיכנעות מתחיל הביטוי האמיתי, הסיפור האמיתי שלי מתחיל לצאת וממנו אני, מתוך האותנטיות הזאת מתחילים לצאת יהלומים נוצצים של הקיום שלך, הייחוד שלך, הביטוי שהוא רק שלך, המקום הבטוח. באורח פלא ומסתורי הסביבה מתחילה להגיב אליך באהבה, בשמחה. מתחילה התחברות למה שכבר יש, למה שקיים. ומכאן מגיעה הקבלה. באה הקלה.

יש סיפור של חז”ל שאיתו אסיים. פעם היה אדם ושמו זושא, רצה זושא למצוא חן בעיני האלוהים והשתדל להיות צדיק גדול. ביום פטירתו עלה השמימה והיה בטוח שאלוהים יהיה שמח לקראתו ומיד יפנה אותו לגן עדן. אבל להפתעתו אלוהים הסתכל עליו בפנים מעט מאוכזבות ואמר לו “לא רציתי שתהיה משה רבינו (שהיה צדיק גדול) רציתי שתהיה זושא!”

הילה גוטמן - קבלה עצמית