בשביעי לאוקטובר 2023 כולנו חווינו משהו שלא נוכל לשכוח – אירוע שהוא הרבה יותר מפוליטי או ביטחוני; הוא אישי מאוד, קיומי. התרחיש הנורא ביותר שיכולנו לדמיין התרחש, חלום הבלהות הפך למציאות והקרקע נשמטה.

תחושת הביטחון, גם אם הייתה שברירית, התערערה. מצאנו את עצמנו מול חוסר אונים אדיר, כאב בלתי־נתפס והלם. משהו נשבר: החוזה הבלתי-כתוב בין המדינה לאזרחיה, בין הורים לילדיהם, בין השייכות להגנה – הופר, והשבר חדר פנימה.

מאז אני פוגשת יותר ויותר אנשים שנושאים כאב, חרדה ועצב שאין להם תמיד שם. נשמעת לעיתים האמירה “כולנו טראומטיים”, אבל חשוב להבין – מה זה אומר בפועל?

חוויה טראומטית ישירה

אנשים שחוו את הפגיעה באופן ישיר – היו תחת אש, בתוך חדירת מחבלים, נחטפו או איבדו קרובים – פגשו פחד קיומי בלתי-נתפס וחוסר שליטה. הכאב צרוב בגוף, בנפש ובזיכרונות, גם כשהאירוע כבר “מאחוריהם”.

טראומה משנית

גם מי שלא היה נוכח פיזית עלול לשאת טראומה: מטפלים, בני משפחה, אנשים שצפו שוב ושוב בתמונות או שמעו סיפורים. חשיפה חוזרת כמעט ואינה מאפשרת להישאר שלמים כשיקירינו עברו חוויות קיצון.

טראומה מורכבת

כאשר הזמן חולף אך המצב לא נרגע – מלחמה שאינה מסתיימת, חטופים שלא חוזרים, אי-ודאות וביטחון מתערער – הטראומה עלולה להפוך למורכבת ולשחוק את הנפש לאט, לעיתים בלי שנשים לב.

האם אפשר לצמוח מתוך טראומה?

הטראומה נכפית עלינו, אך הדרך שאחריה – הבחירה איך לנוע מתוכה – היא שלנו. כאן נכנסת האפשרות של צמיחה פוסט-טראומטית: תנועה עדינה שצומחת דווקא מהמקום השבור, לצד הסבל ולא במקומו.

צמיחה כזו עשויה להיראות כך:

• הערכה מחודשת של מה שחשוב באמת
• חיבור עמוק יותר לעצמנו ולאנשים סביבנו
• גילוי כוחות שלא ידענו שקיימים בנו
• שינוי סדרי עדיפויות ופרופורציות בחיים
• חיפוש משמעות, אמונה וקשר אנושי אותנטי