1. לימוד הוויה – ההוויה היא שקובעת את איכות חייו של האדם. היא נוכחת בבסיס כל פעולה, מחשבה או תחושה. הוויה היא הדרך שבה האדם נוכח בחייו. איזה אדם מגיע לעבודה? את מי העובדים פוגשים כשפוגשים אותי? אדם טרוד? עייף? שמח? איזו הוויה העובד שלי בא איתה במגע? איך אנשים יוצאים כשהם יוצאים ממני? מהם הפעולות שאני נוקט ומניין הן מגיעות והאם הן מדויקות? איך אני תופס את מקום העבודה שלי? כמה אני מחובר לתשוקה וכמה ל”חייב”?

נלמד להכיר את ההוויה שאני נמצא בה ונלמד לבחור הוויות תומכות.

2. תקשורת – אמנות השיחה. היכולת ליצור תקשורת שבה אף צד לא נפגע, והתוצאה מתקבלת. תקשורת מכבדת, שבה שני הצדדים הם גדולים ונהדרים. אין צורך להקטין את השני כדי להשיג את מה שאתה רוצה.

באיזה שפה אני משתמש? נלמד את השפה האונטולוגית – שפת היש, הקיים. לא שפת ה”מה אין ומה לא”. שפה שבה נצמדים למציאות כפי שהיא: ללא הצדקות, הסברים, התנצלות, הגזמות או שכנועים. שפה נקייה, בטוחה וברורה, שיוצרת בהירות ומרגיעה את הנפש הסוערת או את התודעה הכאוטית.

כמה אני מדבר ומקשיב מתוך דאגה וכמה מתוך חזון ודרך? כמה אני קשוב? מה זה להיות קשוב? מה ההבדל בין שיחה קשובה ומכבדת לבין שיחה תגובתית?

3. נוכחות וערכים – נוכחות היא המצב שבו אנו מכוונים ומסוגלים לבטא בנינוחות את המחשבות, הרגשות, הערכים והפוטנציאל האמיתי שלנו. נוכחות אינה העמדת פנים, אלא אמונה בכישורים האמיתיים שלנו ובחשיפתם.

אנשים לעיתים עוסקים בשכנועים או מציגים תדמית חיובית מזויפת – לדוגמה מול מראיין או מנהל – כדי להשיג הכרה. אך כשאדם פועל מתוך חיבור לערכי הליבה שלו ולא מנסה “להמציא את עצמו”, הוא הופך חיוני ומשמעותי יותר. מעבר לשיפור בביטחון וברמת הביצוע, הידיעה מי אנחנו תורמת לתחושת משמעות החיים.

לאחר שיחת היכרות עם הארגון, כולל הכרת המבנה הארגוני, התרבות הארגונית, הערכים והיחסים בארגון – נחליט על קבוצות של אנשים שיעברו יחד את התהליך. עבודה קבוצתית מאיצה תהליכים.

ניתן לעבור את הסדנא המלאה או לבחור חלקים מתוכה.